יוני, 2019
חוק החופשה השנתית – מהו אומר?
כשמו כן הוא. חוק החופשה השנתית קובע כי על העובד לצאת לחופשה במהלך שנת עבודתו בין אם הוא עובד חודשי או שעתי. חוק החופשה השנתית נחקק לראשונה כבר בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, בימים שגולדה מאיר היתה שרת העבודה. זהו אחד מ"חוקי המגן" – חוק המגן על זכות העובד ויהי מה. אסור למעסיק להתנות זכות זו בדבר ומצד שני העובד אינו רשאי לוותר על זכותו זו לחופשה. העובד יכול לנצל את החופשה בכל אופן שבו יבחר, לאירועים משפחתיים, לסידורים אישיים ועוד. החופשה השנתית הינה חופשה בתשלום, משמע, לא תפגע משכורתו של העובד בשל צאתו לחופשה השנתית.
לכמה ימי חופשה שנתית זכאי העובד?
מספר ימי החופשה השנתית להם זכאי עובד נקבע על פי הוותק של העובד במקום העבודה וכן על פי מספר ימי העבודה שלו בשבוע. מספר ימי החופשה המצויינים בחוק הינו מספרם "ברוטו" והם כוללים ימי סוף שבוע. בתלוש השכר, בדרך כלל, נספרים ימי החופשה, נטו בלבד, לא כולל ימי סוף שבוע. בשנת 2016 תוקן החוק והוגדלה מכסת ימי החופשה השנתית לעובדים בשנה הראשונה לעבודתם.
מס' ימי החופשה השנתית (נטו) לכל שנת עבודה המגיעים לעובד לפי ותק:
- בעד כל אחת מחמש השנים הראשונות – 14 יום לעובד 6 ימים בשבוע; 12 יום לעובד 5 ימים בשבוע
- בעד השנה השישית – 18 יום לעובד 6 ימים בשבוע; 16 יום לעובד 5 ימים בשבוע
- בעד השנה השביעית – 21 יום לעובד 6 ימים בשבוע; 19 יום לעובד 5 ימים בשבוע
- בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנה עד לצבירה של 26 יום
לעובד יומי או שעתי יחושב החלק היחסי של ימי החופשה לפי החלק היחסי מהשנה שבו מועסק העובד. כמובן שבהסכם העסקה אפשר להסכים על מספר ימי חופשה שנתית גבוה יותר, אך בשום אופן לא יתקבל הסכם שמספר ימי החופשה השנתית נמוך מזה הקבוע בחוק.
האם מותר לצבור ימי חופשה שנתית?
הרציונל העומד מאחרי החוק הוא לאפשר לעובד "להתרענן" במהלך השנה ולמנוע את "שחיקתו" מהשגרה שעשויה לפגוע בתפוקתו. אמנם ניתן לצבור עד שבעה ימי חופשה ולצרפם לשתי שנות העבודה הבאות, אך לא מעבר לכך. כל צבירה נוספת, על פי לשון החוק, דינה להימחק שכן על המעסיק חלה החובה לתת לעובד אפשרות לצאת לחופשה.
מי קובע מתי יוצאים לחופשה שנתית?
על פי חוק, המעסיק הוא שקובע מהו המועד ליציאה לחופשה שנתית, אך ראוי שיתחשב בצרכיו ורצונו של העובד. בהתאם לכך, רשאי מעסיק להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת. בכל מקרה, יש להודיע לעובד על היציאה לחופשה לפחות 14 יום מראש וזאת כדי לאפשר לעובד להכין את חופשתו ולמעסיק לתכנן את רצף הפעילות של מקום העבודה. העובד רשאי כמובן לבקש לנצל את ימי החופשה במועד המתאים לו ובכפוף לקבלת הסכמת המעסיק, כך יוכל לנצלם במועדים הנוחים עבור שני הצדדים. בנוסף, מתוך ימי החופשה הצבורים לעובד, זכאי העובד לנצל שני ימי חופשה ללא אישור המעסיק – יום אחד על פי בחירתו ויום אחד על פי רשימת ימי בחירה המופיעים בתוספת לחוק חופשה שנתית. במקרה כזה, על העובד להודיע למעסיק על כוונתו לצאת לחופשה 30 יום מראש.
איך מחשבים את דמי החופשה השנתית?
ככלל, דמי החופשה השנתית מחושבים על בסיס השכר האחרון לפני היציאה לחופשה. עובד המקבל משכורת חודשית ימשיך לקבל את משכורתו הרגילה בימי החופשה כאילו לא יצא לחופשה. השכר שמקבל עובד זה בעד שעות עבודה רגילות ישמש כבסיס לחישוב דמי החופשה המגיעים לו שיחושבו באופן הבא: (שכר חודשי / 22 יום) X ימי החופשה. חישוב דמי החופשה לעובד יומי או שעתי ייעשה על בסיס שכרו הממוצע בשלושת החודשים האחרונים לתקופת עבודתו, טרם היציאה לחופשה. דמי החופשה שלו יחושבו באופן הבא: (סה"כ שכר של 3 החודשים האחרונים / מספר ימי העבודה באותו רבעון) X ימי החופשה.
הערה: עובד שעל פי ההסכם שלו אמור לקבל מספר ימי חופשה שנתית גבוה מזה הקבוע בחוק אינו זכאי לתבוע את יתרת ימי חופשתו מעל זה הנקוב בחוק, אלא אם כן הוסכם על כך במפורש בהסכם העבודה.
האם אפשר להחליף ימי חופשה שנתית בכסף?
בהחלט לא! עובד חייב לנצל את ימי חופשתו השנתית והמעסיק חייב לאפשר לו לעשות כן. דמי החופשה ייפדו אך ורק על ידי עובדים שהסתיימו לגביהם יחסי עובד-מעסיק, (אם במקרה של התפטרות או של פיטורים), ונותרו להם ימי חופשה שלא נוצלו במהלך העסקתם. בכל מקרה, על הזכות לתבוע דמי חופשה חלה תקופת התיישנות קצרה של שלוש שנים בלבד. לפיכך, ימי חופשה שלא נוצלו מעבר לשלוש השנים האחרונות לעבודה ייקוזזו מסך דמי החופשה המגיעים לעובד בתום יחסי עובד-מעסיק כפי שבא לידי ביטוי בפסה"ד בתיק ע"ע 42510-06-15, ע"ע 53292-06-15 שנדון בבית הדין הארצי לעבודה שבירושלים.
חופשה בחגים ודמי חג – מאמר בבלוג לדיני עבודה
(*) המאמרים באתר המשרד מספקים מידע ראשוני בלבד, הנכון למועד פרסומו, ואין הוא מהווה תחליף לייעוץ משפטי. לבירור מקרים פרטיים מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בדיני עבודה. פסקי הדין המלאים, שמספרם מובא במאמרים כאן, מתפרסמים במאגר המשפטי של אתר "נבו".
