הבלוג לדיני עבודה -

נובמבר, 2019

פרטיות בעידן הדיגיטלי – טלפון ורכב חברה למעקב

מחשב נייד, טלפון נייד ורכב חברה נחשבים כהטבה ונתפסים כסממן סטטוס שכן העובד משתמש בהם גם לשיחה פרטית בזמן העבודה, גלישה באינטרנט לחיפוש דירה, ונסיעה ברכב לטיול עם המשפחה. כלים אלו נועדו להקל על העובד למלא את תפקידו ולייעל את העבודה. עם התפתחות הטכנולוגיה, מכשירים אלה, יחד עם מצלמות ואצמעים דיגיטליים אחרים, משמשים גם לניטור, למעקב ולאבטחה.

הנתונים המתקבלים ממכשירים אלו מסייעים הן לעובד והן למעסיק. אמצעי הניטור והמעקב מאפשרים לעובד ולמעסיק להוכיח למשל מה היו שעות העבודה בפועל. המצלמות משמשות כאמצעי הרתעה מפני ביצוע דבר עבירה במקום העבודה והתיעוד של מקרים אלה משמש גם את העובד וגם את המעסיק כדי להוכיח או להזים טענות האחד כלפי האחר.

במאמר זה ננסה לענות על מספר סוגיות נפוצות שעניינן השימוש בטלפון ורכב חברה למעקב וניטור.

מה אומר החוק על מעקב אחר מיקומו של עובד?

ככלל, החוק מבקש לאזן בין זכויות ניהוליות של המעסיק לבין זכויותיו של העובד לפרטיות ואוטונומיה. מחד גיסא, רשאי מעסיק שנתן לעובד טלפון נייד או רכב להגדיר מהן מגבלות השימוש שיעשה בהם ע"י העובד. מאידך גיסא, המעסיק חייב לשמור על פרטיותו של העובד ובין השאר למלא אחר חמשת העקרונות שנפסקו בהלכת איסקוב כפי שהבאנו במאמר הפתיחה לנושא הפרטיות בעידן הדיגיטלי.

מלבד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, החוק להגנת הפרטיות והנחיותיה של הרשות להגנת הפרטיות, (שהזכרנו במאמר הפתיחה), החוק והפסיקה מתייחסים, ספציפית, למגבלות זכותו של המעסיק למעקב אחר מכשירים מבוססי טכנולוגיות דיגיטליות שניתנו על ידו לעובד. בתי הדין לעבודה מסתמכים בהחלטותיהם על שני חוקים הנוגעים לתחום:

1. "חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), תשס"ח-2007" לפיו חברת הסלולר רשאית להנפיק דו"ח איכון (קביעת מקום) של הטלפון הסלולרי של עובד רק על פי צו בית משפט.
2. "חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973" שבהסתמך עליו קובע בית הדין אילו מהנתונים הנאספים אפשר לחשוף ואילו נחשבים כנתונים אישיים שחשיפתן תחשב בגדר פגיעה בפרטיותו של העובד ויש "להשחירם".

מהן הדרכים לאיכון טלפון סלולרי או רכב?

קיימות מספר דרכים לאיכון (קביעת מקומו) של הטלפון הסלולרי והרכב. המקובלות שבהן: א. פנייה לחברת הסלולר המפעילה את הטלפון של העובד ולבקש דו"ח איכון. פנייה כזו תעשה ע"י צו בית משפט. וב. תוכנה ייעודית בה משתמשים מעסיקים כדי לעקוב אחר מיקום עובדיהם. תוכנה זו מבוססת טכנולוגית GSM ו- GPS/GPRS והיא מותקנת על גבי הטלפון הסלולרי או ברכב של העובד. אמצעי איכון זה משמש בעיקר מעסיקים של עובדי שטח כמו טכנאים, סוכני מכירות או נושאי משרה שנדרשים לנסיעות לביצוע עבודתם. כמו כן, ברכבים מסוימים (כמו אוטובוסים) קבועה חובה בחוק להתקין טכנומטר אשר, בין השאר, מאכן את הרכב ומאפשר מעקב אחר מקום הימצאו בכל עת.

טלפון ורכב חברה למעקב – דברי הפסיקה

בקשת איכון מצד העובד – עובד ביקש לקבל דו"ח איכון של הטלפון שלו על מנת שיוכל להוכיח בביה"ד ששהה שעות נוספות במפעל אך אלה, משום מה, לא נרשמו בדו"ח השעות שלו. בית הדין הארצי לעבודה שדן בעניינו אכן קיבל את טענתו והוסיף וקבע כי : "… אין ספק כי הראיה רלוונטית להוכחת טענות המבקש בגין אחת מעילות המחלוקת וכי הצגתה לא תפגע, בכל דרך שהיא, בפרטיות המשיבים או מי מטעמם." [בר"ע 29882-07-17, 2017]

בקשה מצד המעסיק – סוכן מכירות, טען לפגיעה בפרטיותו משלא ידע שעוקבים אחריו באמצעות הטלפון הסלולרי. לאחר בחינת המקרה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בראשות השופטת, סגנית הנשיא,איטה קציר נמצא כי "… הנתבעת (החברה המעסיקה) לא האזינה לשיחות הטלפון של התובע, אלא היה באפשרותה לעקוב אחר מיקומו של התובע במהלך יום העבודה." וכן כי "התובע לא הוכיח, כי הנתבעת עשתה שימוש כלשהו בשירות המעקב שהותקן בטלפון שלו על מנת לעקוב אחר מקום הימצאו שלא בשעות או ימי העבודה." לפיכך, קבע ביה"ד כי משביקש המעסיק לפקח על מקום הימצאו של סוכן המכירות במהלך יום העבודה בלבד, אין בכך חדירה לפרטיות או מעקב אסור. [ס"ע 31589-05-10, 2013] מכאן, אנו מסיקים שמעקב בשעות הפנאי של העובד אסור.

באופן דומה במקרה של עובד שקיבל רכב מהחברה לצרכי עבודתו וגם לשימושו הפרטי. העובד עבד מחוץ לחברה ודיווח באופן עצמאי על שעות הנוכחות שלו. החברה המעסיקה טענה כי העובד קיבל שכר ביתר בגין שעות שדיווח עליהן כשעות עבודה אך למעשה השתמש ברכב באותו זמן לצרכיו הפרטיים. לכן ביקשה החברה להשתמש בדוחות שהתקבלו ממכשיר ה'איתוראן' שהותקן ברכב כראייה לטענתה ואילו העובד התנגד בטענה שמדובר בפגיעה בפרטיותו. ביה"ד קבע כי "בשקילת מאזן האינטרסים בין זכות המשיבה (החברה) להוכיח את טענתה … לבין זכותו של המבקש (העובד) כי האתרים בהם סייר מעבר לשעות העבודה לא יהיו חשופים… " קבע בית המשפט כי השעות שמעבר לשעות העבודה יוסתרו (יושחרו) ורק הדיווח לגבי שעות העבודה יחשפו. [בש"א (ת"א) 5298/09, 2009].

אחריות המעסיק לשמירה על פרטיות – סיכום

למעסיק יש רשות לנטר טלפון ורכב חברה לצרכי מעקב ופיקוח. רשות זו מוגבלת לשעות העבודה בלבד. מעקב כזה שלא בשעות העבודה נחשב לפגיעה חמורה בזכות העובד לפרטיות. כמו כן, עפ"י חוק הגנת הפרטיות ס' 1: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" ומכיוון שיחסי עובד-מעסיק אינם שיוויוניים בהגדרה, הרי שגם במקרים אלו חלה על המעסיק הלכת איסקוב (שהזכרנו במאמר הפתיחה), בדבר עקרון השקיפות ועקרון ההסכמה. אי לכך, על מעסיק שמתכוון או משתמש בתוכנות מעקב אחר הטלפון הנייד והרכב הצמוד של עובדיו לידע אותם ולקבל הסכמתם "מדעת" ומראש. אחת האפשרויות לעשות זאת היא לכלול את הנושא בהסכם ההעסקה, אם כסעיף מיוחד או כנספח להסכם שעל העובד לחתום עליו בנפרד.

שמירה על פרטיות בעבודה בעידן הדיגיטלי – מאמר ראשון בסדרה

מצלמות אבטחה ומעקב בעבודה – מאמר שלישי בסדרה

רשתות חברתיות ופרטיות בעבודה – מאמר רביעי בסדרה

לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), תשס"ח-2007

לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973

(*)  המאמרים באתר המשרד מספקים מידע ראשוני בלבד, הנכון למועד פרסומו, ואין הוא מהווה תחליף לייעוץ משפטי. לבירור מקרים פרטיים מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בדיני עבודה. פסקי הדין המלאים, שמספרם מובא במאמרים כאן, מתפרסמים במאגר המשפטי של אתר "נבו".