דצמבר, 2019
פרטיות בעידן הדיגיטלי – מצלמות אבטחה ומעקב בעבודה
בעידן הדיגיטלי השימוש במצלמות למטרות אבטחה ומעקב הפך לתופעה רווחת במרחב הציבורי, אך האם עלינו לוותר על הפרטיות שלנו באופן מוחלט? המשפט בישראל אינו סבור כך. לגבי הצבת מצלמות אבטחה ומעקב בעבודה בפרט, נקבעו הנחיות וכללים המבהירים את אחריות המעסיק לשמירה על פרטיותו של העובד.
הנתונים המתקבלים ממכשירים דיגיטליים בסביבת העבודה, ובהם מצלמות אבטחה ומעקב, מסייעים הן לעובד והן למעסיק. המצלמות משמשות כאמצעי הרתעה מפני ביצוע דבר עבירה בסביבת העבודה והתיעוד של מקרים אלה משמש גם את העובד וגם את המעסיק כדי להוכיח או להזים טענות האחד כלפי האחר.
הרציונל העומד בבסיס ההחלטה היכן מותר להציב מצלמות בסביבת העבודה הוא מציאת האיזון בין זכות המעסיק לנהל את עסקו ולפקח על הנעשה בו מצד אחד, ומצד שני זכות העובד לפרטיות תוך נסיון להבטיח שהפגיעה בפרטיותו תהיה מינימאלית ככל האפשר.הפסיקה מסתמכת על הנחיות הרשות להגנת הפרטיות לעניין השימוש במצלמות במקום עבודה וכן על שלושת החוקים העיקריים המתייחסים לנושא: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; חוק הגנת הפרטיות וחוק האזנות סתר. בכל ארוע המובא להכרעתם, בתי המשפט בוחנים האם הפעולה שננקטה על ידי המעסיק עומדת במבחן של סבירות, מידתיות, תום לב והגינות – מבחנים שנקבעו ב'הלכת איסקוב' (המתוארת בפירוט במאמר הפתיחה לנושא הפרטיות בעידן הדיגיטלי). בהמשך המאמר יינתנו דוגמאות אשר יסבירו מה משמעות המבחנים הללו.
מותר להציב מצלמות בסביבת העבודה – השאלה היא, איפה?
אחת מן השאלות המרכזיות שמתייחסות אליהן הנחיות הרשות להגנת הפרטיות (הנחיית רשם מאגרי מידע 5/17) בהקשר להתקנת מצלמות במקום העבודה, היא – מקום הצבת המצלמות, ורמת הפגיעה בפרטיות בכל אחד ממן המתחמים השונים במקום העבודה, החל מעמדת העבודה האישית של העובד, דרך אזורי מנוחה, אזורים 'ציבוריים' ואזורים הפתוחים לקבלת קהל.
בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 נקבע כי פגיעה בפרטיות תחשב, בין השאר, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד. למונח 'רשות היחיד' ניתנו פרשנויות בפסקי דין שונים בהקשר זה וכפי שהשופט אהרון ברק קבע בפס"ד בג"צ 6650/04 (ס' 21) "… סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין…" מהי אם כן 'רשות היחיד' בסביבת העבודה?
מיקום הצבת המצלמות בסביבת העבודה נקבע על בסיס דרישת המידתיות. שימוש מוגזם בטכנולוגיות מעקב עשוי לחשוף את המעסיק לתביעות אזרחיות ופליליות. בהנחיות הרשות להגנת הפרטיות נקבע כי הלגיטימיות של מיקום התקנת המצלמה מושפעת מהציפייה הסבירה של העובד לפרטיות באזורים השונים במקום העבודה, מאליו מובן שצילום בחדר השירותים או במלתחות יוצר פגיעה חמורה בפרטיות כך גם מתחם, חדר, או עמדת עבודה בהם שוהה העובד לשם ביצוע עבודתו, ואשר – מהווה 'רשות היחיד' שאינה פתוחה לכניסה חופשית של הציבור.
התקנת מצלמות בעבודה – חובת השקיפות, תום הלב וההגינות
הכרת הרשות להגנת הפרטיות בדבר פערי הכוחות המובנים בין המעסיק לעובד, עומדת בבסיס הנחיותיה המחייבות את המעסיק לנהוג בשקיפות מול העובד וליידע אותו בדבר התקנת מצלמות מעקב ומיקומן וכן עליו להסביר לעובד מהן מטרות הצילום בסביבת העבודה. לכן, הצבת מצלמות במתחם העבודה דורשת הסכמה 'מדעת' של העובד ולא די בהסכמתו העקרונית.
התקנת מצלמות יכולה להתבצע רק למטרה לגיטימית, החיונית למימוש האינטרס של המעסיק או האינטרס של הציבור. כך למשל התקנת מצלמות במקום בו מספקים שירות ללקוחות או במקום בו חוסים מטופלים כמו במוסדות סיעודיים וגני ילדים. במקומות אלו המצלמות מיועדות לא רק לשמור על הרכוש של המקום אלא גם כמכשיר לפיקוח על התנהגות העובדים ואיכות השירות שהם מספקים.
ככלל, על מעסיק להציב שילוט ברור על קיומן של מצלמות אבטחה או מעקב במקום העבודה, הן לידיעת העובדים והן לידיעת לקוחות, ספקים ומבקרים מקריים בסביבת העבודה.
האם מותר להקליט קול במצלמות הוידאו בעבודה?
בהחלט לא! בהנחיות מופיעה אזהרה מפורשת לפיה שימוש במצלמה נסתרת אשר מאפשרת הקלטת קול, עלול לסתור גם את הוראות חוק האזנת סתר תשל"ט-1979, שהפרת הוראותיו היא עבירה פלילית חמורה.
האם צילום בסתר נחשב חוקי?
בסוגיית הצבת מצלמה במקום העבודה וסביבתה אפשר להצביע על שני מקרים: האחד כשמדובר בהצבת מצלמה קבועה, כי אז המעסיק מחוייב לכללים והנהלים שפורטו לעיל. המקרה השני דן בשימוש במצלמות שמטרתן לגלות גניבה או מעשה פלילי אחר של העובד כשיש חשש ממשי לכך. כאן מדובר באינטרס לגיטימי של המעסיק המעוניין לשמור על רכושו. במקרה כזה המעסיק יוכל להתקין מצלמה בסתר אך בתנאי שזה יהיה לתקופה מוגבלת ובאיזורים מסויימים בלבד. כמו כן יידרש המעסיק, גם כאן, להוכיח כי פעל כדי לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות העובד. במקרה שאכן קיים חשש לקיום פעולה שעלולה להביא לפגיעה בעסק, זכותו של המעסיק להוציא את העובד לחופשה כפויה, בתשלום.
האם מותר להפיץ תמונות של עובדים במקום העבודה?
חוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 קובע במפורש בס' 2 (34) כי פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו מהווה פגיעה בפרטיות. הוראה זו, חלה בוודאי לגבי הפצת צילומים במקום העבודה או לגבי תמונות שצולמו במקום העבודה ופורסמו ברבים.
מצלמות אבטחה ומעקב במקום העבודה – סוף דבר
צילום במרחב הפרטי של עובד אסור. ככלל, צילום כזה, כמו גם צילום ללא הסכמה וידיעה של עובד עשוי להוות עילה להתפטרות העובד בדין מפוטר ולזכותו בפיצויי פיטורים. באופן דומה, אסור לעובד להסיר מצלמות מעקב שהותקנו במקום העבודה שכן הוא פוגע ברכושו של המעסיק. לגבי הפצה של צילומים ופרסומם חל איסור באופן גורף בין אם נעשו במרחב הציבורי או האישי, אלא אם קיבל המצלם אישור מפורש לעשות כן. הפיצוי לנפגע מהפצת צילומיו ברבים יכול להגיע ל-60,000 ש"ח ללא הוכחת נזק או 120,000 ש"ח למקרה כשמוכחת כוונה לפגוע בו. היות ומדובר בצילומי וידאו אפשר היה לחשוב שמותר להקליט קולו של עובד בעת הצילום, אך לא כן, היות והקלטת קול עלולה להיות משום עבירה פלילית. מסקנה, למעסיק עומדת הזכות להציב מצלמות במקומות ציבוריים בסביבת העבודה כדי להגן על רכושו ולנהל את עובדיו, אך עליו לנהוג במידתיות, בשקיפות, בתום לב ובהגינות.
פרטיות בעבודה בעידן הדיגיטלי – מאמר ראשון בסדרה
טלפון נייד ורכב חברה כאמצעי מעקב – מאמר שני בסדרה
רשתות חברתיות ופרטיות בעבודה – מאמר רביעי בסדרה
הנחיית רשם מאגרי מידע מס' 5/17, הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים
(*) המאמרים באתר המשרד מספקים מידע ראשוני בלבד, הנכון למועד פרסומו, ואין הוא מהווה תחליף לייעוץ משפטי. לבירור מקרים פרטיים מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בדיני עבודה. פסקי הדין המלאים, שמספרם מובא במאמרים כאן, מתפרסמים במאגר המשפטי של אתר "נבו".
