אוקטובר, 2020
נתחיל בתאור מקרה שהסתיים בפברואר השנה. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בראשות הרשמת אסתר שחור דחה את תביעתה של עובדת סיעודית שביקשה לחשב את יתרת ימי החופשה שנצברו לה בהסתמך על הרשום בתלוש השכר האחרון שקיבלה ממעסיקתה, רשת בתי אבות ושירות סיעודי. רישום זה כלל ימי חופשה גם משנים שמעבר למותר עפ"י החוק לגבי צבירת ימי חופשה ובסך הכל 110 ימי חופשה בסיום עבודתה. בפסק הדין נקבע שעל אף שבתלוש נצברו יותר ימי חופשה מהקבוע בחוק חופשה שנתית לגבי התיישנות ימי החופשה, מעשית, לאור הסכם העסקה בו צוין במפורש שהצבירה של ימי החופשה כפופה לחוק ולאור העובדה שבחוק קבועה תקופת התיישנות של 3 שנים בלבד, הרי שאין להסתמך על המופיע בתלוש אלא על החוק ועל הקביעה הברורה בהסכם ההעסקה לגבי נושא צבירת ימי החופשה. לפיכך, פסקה הרשמת שבסך הכל קמה לתובעת זכאות לפדיון החופשה (שנצברה לה) ב-3 שנים בצירוף השנה השוטפת. [ס"ע 6495-07-18, 2020]
המשמעות היא שגם אם עובד צבר זכויות במהלך תקופת העבודה, בית הדין יכול לפסוק לעובד תשלום רק בעבור הזכויות שטרם התיישנו על פי תקופת ההתיישנות. תקופת ההתיישנות המקובלת במשפט האזרחי היא 7 שנים. אבל לתקופה זו יש חריגים הקבועים באופן מפורש בכל חוק וחוק. למשל, תקופת ההתיישנות של תשלום פדיון דמי חופשה היא 3 שנים קודמות + שנה שוטפת.
תקופות התיישנות שונות נקבעות בהתאם לתחומים השונים ובהם מקרקעין, דיני עבודה ביטוח ואח'. במהלך השנים נוספו סעיפי חקיקה חדשים שמגדירים תקופות התיישנות שונות גם בחוקים מהתחום האזרחי וגם מהתחום הפלילי. סעיפים אלה באים לידי ביטוי אם בהארכת תקופת ההתיישנות או בקיצור משך תקופת ההתיישנות לפי העניין.
מהי משמעות חוק ההתיישנות?
חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קוצב את הזמן שבו יכול תובע להגיש תביעה כנגד מי שפגע בו – משך זמן זה נקרא: "תקופת ההתיישנות". משמעות הדבר שאם חלפה תקופת הזמן הקבועה בחוק והתובע לא מיצה את זכויותיו בתקופה זו הוא ייאבד את זכותו לתבוע את המגיע לו.
מדוע נקבעה מלכתחילה התיישנות בחוק?
ההנחה היא שיש לאזן בין 3 בעלי אינטרס: הצד הנפגע, הצד הפוגע (הנתבע) והציבור. לצד הנפגע מספקת תקופת ההתיישנות זמן סביר כדי להערך להגשת תביעתו; לצד הנתבע הגבלת זמן הגשת תביעה כנגדו מקטינה את זמן חשיפתו לתביעות; ואילו מצד טובת הציבור מתן זמן קצוב לתקופת ההתיישנות מאפשר לבתי הדין לעסוק בענייני ההווה ולא בנושאים שזמנם חלף.
מה קובע חוק ההתיישנות?
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, על פי רוב, מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות "ביום שנולדה עילת התובענה”. זאת אומרת שתקופת ההתיישנות תחל ביום שבו החלה הפגיעה הנטענת. לעניין יחסי עבודה, מדובר במועד שבו היה צריך לשלם לעובד כסף עבור זכויות כלשהן בעבודה והוא לא שולם. לסעיף זה יש חריג הקובע שלעיתים תקופת ההתיישנות תחל להיספר מאוחר יותר מיום הפגיעה. תקופת ההתיישנות יכולה במקרים חריגים להיספר ממועד גילוי הפגיעה, שככל הנראה הוא מאוחר ממועד הפגיעה עצמה אך זהו כאמור מקרה חריג.
מתי נדרש הנתבע (המעסיק) להעלות את טענת ההתיישנות?
החוק קובע כי זכותו של הצד שנתבע, המעסיק כשמדובר בתחום של דיני עבודה, יכול לטעון להתיישנות תביעותיו של התובע (העובד). את הטענה להתיישנות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. אם לא יעשה זאת הוא יפסיד את הזכות לטעון טענה זו מאוחר יותר במהלך ניהול התיק בבית המשפט. ההזדמנות הראשונה היא בדרך כלל במסגרת כתב ההגנה.
נטל ההוכחה להתיישנות – אפשר לטעון להארכת תקופת ההתיישנות
מעסיק שנתבע להשיב כספים או לתקן פגיעה בזכויות של מי מעובדיו ומעלה את טענת ההתיישנות, או שמעלה טענה לשיהוי התביעה שלא בתום לב, חייב להוכיח את טענתו בין אם הוא מבקש לדחות תביעה זו על הסף או באופן חלקי.
על העובד, לעומת זאת, מוטל נטל ההוכחה כשהוא מבקש להחריג את המקרה שלו מהכלל שנקבע בחוק ולהאריך את תקופת ההתיישנות. במקרה כזה על העובד להציג בפני בית הדין עובדות המצדיקות החרגה כזו.
לגבי פגיעה בזכויות עובדים – הזמן אינו מרפא
לגבי תקופות ההתיישנות בדיני העבודה נקבעו בחוק תקופות קצרות יותר מ-7 השנים שנקבעו בחוק ההתיישנות ויש להניח שרוב העובדים אינם מודעים לכך כלל.
על פי ס' 24 (ב) והתוספת בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 תלוש השכר אמור לכלול את הנתונים לגבי זכויותיו של העובד, ממס' ימי ההבראה ימי חג וימי החופשה המגיעים לו ועד לפירוט זכויותיו הסוציאליות כמו הפרשות המעסיק לקופות פנסיה, פיצויים או קרנות השתלמות.
מכאן עולה שלגבי זכויות אלה אפשר לדעת אם הן הופרו פשוט על ידי בדיקת תוכן תלוש השכר. מפאת תקופות התיישנות קצרות עובדים עלולים לאבד חלק מזכויותיהם במשך השנים. לכן עדיף שלא להמתין לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, אלא לבדוק את תוכן תלוש השכר עוד בתקופה שבה העובד עדיין מחזיק במשרתו.
על כל אחת מזכויות העובדים, אלו המופיעות בתלוש, ואלה שאינן, כמו אפלייה בעבודה מכל סוג שהוא או מניעת פגיעה מינית בעבודה חלה תקופת התיישנות הנעה בין 7 השנים המצויינות בחוק תקופת ההתיישנות ועד ל-3 שנים ואף פחות מכך. תקופות ההתיישנות הקבועה בחוקים השונים לגבי זכויות העובדים העיקריות מצויינות להלן:
- שכר עבודה ותשלומי פיצויים – בחוק לא מצויינת הגבלה באשר להתיישנות סעיפי שכר אלה. לכן, חלה ההתיישנות הכללית הקבועה בחוק ההתיישנות שהיא 7 שנים. עובד שלא קיבל שכר, או שלא הפקידו עבורו הפרשות בקרן הפנסיה או שלא קיבל פיצויים בסיום יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו יכול לתבוע אותם עד 7 שנים מהמועד שבו הם היו צריכים להיות משולמים. זאת ועוד, החוק הוסיף וקבע כי מי שנמצא שהוא מלין שכר, מלין הפקדות לגמל או מלין תשלומי פיצויים יהיה חייב בתשלום פיצויי הלנה נוסף להשלמת התשלום שהגיע לעובד הנפגע.
- פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים – על התביעה לפיצוי הלנה בגין רכיבים אלה חלה התיישנות הקצרה מ-7 שנים: במקרה שהעובד לא קיבל כלל את שכרו, או שלא שילמו לו את פיצויי הפיטורים משהסתיימו יחסי העבודה שלו עם מעסיקו, נקבע בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, כי הזכות לתביעת פיצויי ההלנה תתיישן לאחר שנה. משמע, העובד יוכל לתבוע פיצויי הלנה במהלך שנה אחת בלבד מהמועד המזכה. רק כדי לחדד, מדובר בפיצויי הלנה בלבד. כבר ציינו בסעיף הקודם, כי את סכומי השכר ופיצויי הפיטורים עצמם בצירוף ריבית והצמדה ניתן לתבוע בתוך 7 שנים. – היום המזכה או היום שבו קמה עילת התביעה לפיצוי הלנה שנקבע בחוק שונה לגבי כל אחד משני רכיבי השכר ואלה הם: לגבי תשלום שכר היום ה-10 מסוף החודש שהיה עלי המעסיק לשלם את המשכורת לעובד; ולגבי פיצויי פיטורים נקבע כי היום המזכה הוא 15 יום מהיום שבו הופסקו יחסי העבודה בין הצדדים. לגבי הלנת שכר, אם בסופו של דבר השכר שולם, ניתן עדיין לתבוע פיצוי בגין הלנת השכר, אך תקופת ההתיישנות מתקצרת ל 60-90 יום בלבד. במקרים חריגים, של חזרה על הלנת שכר מצד המעסיק מספר פעמים, נקבעה תקופת התיישנות ארוכה יותר, של 3 שנים.
- שעות נוספות – עובד שלא שולמו לו שעות נוספות בהתאם לחוק, יכול לתבוע הפרשי שכר עבור תקופת ההעסקתו. זכות זו קמה במועד בו לא קיבל את כל השכר שהגיע לו בפעם הראשונה. זכות זו מתיישנת לאחר 7 שנים. יכול להיות למשל מקרה שעובד עבד 10 שנים בחברה מסויימת ואף פעם לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות או שקיבל רק סכום חלקי ו"כדי לא להסתכסך עם הבוס" החליט לחכות עם תביעתו לסיום יחסי העבודה ביניהם. מה הוא יכול לתבוע אז? ובכן, מפאת התיישנות הזכות לתביעה הוא יוכל לנסות ולתבוע את הפרשי השכר רק 7 שנים אחורה. אם יתבע מיד בסיום העסקתו, מדובר בתביעה של 7 שנות העבודה האחרונות. אם יתבע שנה לאחר סיום העסקתו, למעשה יוכל לתבוע רק על 6 השנים האחרונות שבהן עבד.
- דמי חגים – לפי ס' 1 לחוק הגנת השכר,תשלום בעד ימי חג נחשב כחלק מהשכר. אי לכך תקופת ההתיישנות לתביעת דמי חגים מבוססת גם היא על חוק ההתיישנות ועומדת על 7 שנים.
- דמי הבראה – הזכות לדמי הבראה מעוגנת בהסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום דמי הבראה ובצווי ההרחבה הקשורים בו ולא בחוק. לפי ההסכם דמי ההבראה קצובים והזכות לדמי הבראה תלויה בוותק והיא קיימת לעובד לאחר שסיים שנת עבודה ראשונה במקום עבודתו. צו ההרחבה האחרון בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, 2017 מהווה עדכון לתקופת ההתיישנות שהופיעה בצו ההרחבה מ-1998. בצו הרחבה החדש הותאמה תקופת ההתיישנות, להגשת תביעה בגין דמי הבראה שלא שולמו לעובד, להוראת חוק ההתיישנות והועלה משנתיים ל-7 שנים.
- דמי חופשה – נחזור למקרה שהבאנו בפתיח למאמר זה ונראה שהפסיקה הסתמכה למעשה על הקבוע בחוק החופשה השנתית, תשי"א-1951, לפיו תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה היא 3 שנים ועוד התקופה שלגביה זכאי לחופשה בשנה השוטפת עד הפסקת עבודתו. לפיכך, במידה שעובד צבר ימי חופשה מעבר למה שמותר לו לצבור ולא ניצל אותם ליציאה לחופשה בפועל תוך 3 שנים, עלול לאבד את הזכאות לימים אלו או את הזכאות לפדיון כספי של ימים אלו בתום תקופת העבודה. לכן, מומלץ לנצל את ימי החופשה במהלך תקופת העבודה, לצאת לחופש ולהתאוורר, בהתאם למטרת החוק.
- איסור אפלייה לפי חוק שוויון הזדמנויות – חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, מונה לפחות 16 מצבים שיכולים להחשב כאפלייה בעבודה. על פי ס' 14 לחוק הזכות לתביעה תתיישן בתוך 3 שנים מיום שנוצרה עילת התביעה. אפלייה בעבודה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחד משלבי ההעסקה ממודעת הדרושים דרך ראיון הקבלה, תוך כדי ההעסקה כמו מניעת קידום בעבודה ועד להליך הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. לכן, הגשת תביעה באיחור עלולה לא רק לעודד הישנות העוולה אלא אף למנוע מהעובד את הפיצוי שהיה מגיע לו על פי דין בתוך תקופת ההתיישנות.
- איסור אפלייה לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד – מאז שחוקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996, הוא מתעדכן מעת לעת. התיקון האחרון אושר באוגוסט השנה לפיו חברות בסדר גודל של 518 עובדים ויותר יערוך סקר המשווה בין שכרן של עובדות לזה של עובדים הממלאים אותו תפקיד. תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק עומדת על 3 שנים מיום היווצרות העילה. – – – הדוגמה להלן מסבירה איך מתייחס בית הדין ליום המזכה שבו נוצרה עילת התביעה.מקרה שקרה באוגוסט 2010. אז שתי עובדות בעיריית ירושלים תבעו את העירייה בגין אפליה לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. העירייה מצידה נשענה על סעיף ההתיישנות כשטענה שהעילה לתביעה נוצרה עוד בשנות ה-80. לאחר בדיקת הראיות, הסתבר שעובדת הפער בשכר נודעה לתובעות רק לאחר חוות דעת שהוגשה מטעם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בחודש יולי, 2010. למעשה, לא היתה לאותן תובעות יכולת לדעת כמה מרוויחים עובדים אחרים, כי הן לא היו חשופות למידע הזה. משמע שהתביעה הוגשה חודש לאחר שנודע לתובעות על העוולה. שופטת בית הדין האיזורי בירושלים דיתה פרוז'ינין הסתמכה על החריג לחוק המופיע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות שקובע בין השאר כי "קיומן של העובדות נעלמו מן התובע" ואלה התגלו לתובעות בעצם חודש אחד לפני שהוגשה התביעה. והוסיפה כי די היה בעובדה זו כדי לדחות את בקשת המחיקה על הסף של העירייה. [ס"ה 8143-08-10 ,פ"ה 22000-08-10]
- מניעת הטרדה מינית – ס' 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 קובע כי כל מעסיק חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות על רקע הטרדה מינית בסביבת העבודה. עליו למנוע הטרדה כזו בין אם על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו. החוק אף מפרט אילו צעדים על המעסיק לנקוט כדי למנוע הטרדה מינית. בנוסף נקבעו תקנות לחוק המסבירות בפירוט את חובותיו של המעסיק בעניין זה. בתחילה נקבעה תקופת ההתיישנות על פי חוק זה ל-3 שנים. בשנת 2012 תוקן החוק ונקבע כי תביעה על פי חוק זה תתיישן לאחר 7 שנים מיום היווצרות העילה.
לסיכום תקופות ההתיישנות בדיני עבודה
זכויות העובדים קבועות בחוק ובהסכמים קיבוציים. תביעה על אי תשלום של זכויות אלו כפופה לתקופות התיישנות שונות. תקופות ההתיישנות בדיני עבודה הן לעיתים תקופות קצרות מאד. עובדים צריכים "להישאר עם היד על הדופק." עובד שלא עושה כן עלול ״לפספס״ את הזכאות ולמצוא את עצמו ללא זכאות לכספים שלא שולמו לו כי לא תבע אותם בזמן.
טבלה המרכזת את עיקר תקופות ההתיישנות בדיני עבודה מצורפת כקובץ PDF להלן, וכן קישורים לחוק ההתיישנות ולמאמרים קשורים.
תקופות התיישנות בדיני עבודה – טבלה
למאמר בעניין חופשה שנתית ודמי חופשה
למאמר בעניין חופשה בחגים ודמי חג
(*) המאמרים באתר המשרד מספקים מידע ראשוני בלבד, הנכון למועד פרסומו, ואין הוא מהווה תחליף לייעוץ משפטי. לבירור מקרים פרטיים מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בדיני עבודה. פסקי הדין המלאים, שמספרם מובא במאמרים כאן, מתפרסמים במאגר המשפטי של אתר "נבו".
